חידושי אגדות על סוטה כ״א

1 גמ' הן תהוי ארכא כו'. פרש"י ואף דניאל כשהשיאו עצה זו לכך נתכוין שראה כו' עכ"ל ובפ"ק דב"ב אמרינן דנענש ע"ז אי למר התך שחתכוהו מגדולתו ואי למר דשדיוה לגובא דאריותא וק"ל:

2 מה אור מגין לעולם כו' ואומר בהתהלכך תנחה אותך גו'. מקמיה דהאי קרא כי נר מצוה ותורה אור כתיב האי קרא ובתורה איירי שאמר שהתורה מגינה לעולם כי בעוה"ז תנחה אותך מלשון מנוחה מכל צרות גם בשכבך בקבר תשמור עליך מחיבוט הקבר גם לעוה"ב מדינה של גיהנם היא תשיחך להליץ בעדך ומה שהקשו התוס' למאי דמסיק דמצוה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אמאי קאמר הכא דהתורה מגינה לעולם הא אף המצוה מגינה לעולם י"ל דהמצוה לא מגנא לעולם אלא בעוה"ז אבל התורה מגנא אף לעוה"ב מדינה של גיהנם כדמייתי מקרא והקיצות היא תשיחך. ומייתי נמי משל לאדם שהיה מהלך כו'. הוא מבואר כי האדם מחובר מגוף ונשמה שהגוף פועל מעשה המצות והנשמה שהוא שכלו של אדם פועל העיוני שהיא התורה ולפי שיש לאדם ג' מעיקים כוללים בגוף מונעים אותו משלימות האנושי וכמו שהאבוקה בלילה מצלת את האדם מן הקוצים כו' כן המצות בעוה"ז שדומה ללילה מצלת את האדם מפורעניות המתרגשות בעוה"ז שהם דבר וחרב ורעב מן הקוצים הוא רמז על קושי המזונות ורעב כמ"ש וקוץ ודרדר גו' פחתים רמז על הדבר שמת ונופל לשחת וברקנים רמז על צרת אויב מחרב והמצוה שהיא שלימות הגופנים מגנת עליהם ועוד יש לאדם מעיקים שנים מונעים אותו משלימות הנפשי והם היצה"ר וחבר רע המשיאו לרעה. ולזה אמר אבל עדיין מתיירא הוא מחיה רעה ולסטים הוא רמז אלו שנים המביאים מונעים שלימות נפשי המביאים את האדם לידי חטא רמז להם הא' הוא היצה"ר והב' בפיתוי אדם רע המסיתים אותו מזה אינו ניצול ע"י זכות המצוה שהוא שלימות הגוף כ"א בזכות התורה שהיא שלימות הנפשי דמיון עמוד השחר הוא ניצל דביצה"ר אמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וברשעים המסיתים אמר הכתוב החזק במוסר גו' באורח רשעים אל תבא גו' והוא שלימות הנפשי וק"ל:

3 עבירה כו' ואין עבירה כו' שנאמר מים רבים לא גו'. בכמה דוכתין המשיל התורה למים כמו כל צמא לכו למים גו' אבל הכא דמדמה הפלגת אהבת התורה לאש כמ"ש לעיל מיניה כי עזה כמות אהבה גו' רשפיה רשפי אש שלהבת יה שהיא התורה שהיתה כתובה לפניו ית' באש שחורה ע"ג אש לבנה ור"ל כי עזה כמות גו' שהוא היצה"ר הוא מלאך המות האהבה שהיא התורה היא עזה כמות לנצחו לפי שיש בה שלהבת יה כמ"ש שהקב"ה עוזרו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו והשתא במקום הזה לגבי אש דימה העבירות למים רבים שלא יוכלו לכבות אהבה עזה זו שזכר ודקאמר ד"א עבירה כו' משמע דקאי אדלעיל וה"ק ד"א דלכך תלה קרא המצות בנר והתורה באור דמים רבים דהיינו עבירה מכבה מצוה דהיינו רק נר קטן אבל התורה שהיא אש ואור גדול לא יוכלו לכבות ודו"ק:

4 אלא אמר רבא תורה כו' בעידנא דלא עסיק אגוני מגנא כו'. ק"ק דאכתי כיון דמגנא לעולם למה מתו דואג ואחיתופל קודם זמנם כדאמרינן פרק חלק אמאי לא הגינה תורה עליהם וי"ל דלא קאמר תורה מגנא אלא מפורעניות ויסורין ולא ממיתה וק"ל:

5 באגרא דמקריין ומתנין בנייהו כו'. פירוש שהאשה מצויה בביתה יותר מהאיש ואומרות לבניהן לילך לבית הספר ויש לכוון בזה בקרא דכתיב כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל ודרשו בזה כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים בלשון רכה ותגיד לבני ישראל אלו הזכרים דברים קשים כגידין ומדקדקים בזה למה הקדים הנקבות לזכרים אבל לפי שכלל הנקבות בנתינת התורה אף שאין האשה מצווה על לימודה נתן טעם ואמר כה תאמר לבית יעקב שהן הנשים שתגיד לבני ישראל ויהיה תגיד נסתר לנקיבה שהיא תגיד לבניהן שילמדו ותטרח היא בלמידתם ובשכר זה יהיו הנשים בכלל קבלת התורה וזה שדקדק הכתוב לקרות הנקבות במקום הזה בית יעקב והזכרים בני ישראל לפי שהיא מצויה בביתה היא מוכנת טפי לצוות בניה על כך וק"ל:

6 מאי פרשת דרכים כו' זה ת"ח ויום המיתה כו'. ע"ד שאחז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך וזה הת"ח כיון דהתורה בעידנא דלא עסיק בה לא מצלת מחטא כדמסיק לעיל הרי כל ימיו הוא בספק שמא יבא לידי חטא והוא כהולך בדרך ולא ידע אם הוא הולך בדרך שדעתו לילך בה כן זה הת"ח הוא כל ימיו בספק עד יום מותו שהוא יודע אז בעצמו שלא חטא ושלא יחטא עוד. וכן יש לפרש למ"ד זה ת"ח ויראת חטא שאז יצא מידי ספק זה שודאי לא יחטא עוד ולמ"ד זה ת"ח דסלקא ליה שמעתתא כו' דהיינו פרשת דרכים ע"ד איזה הדרך ישכון אור דעד שלא בא הת"ח למעלה זו גם שיש לו אור תורה כדלעיל להצילו מחטא אפשר דאינו מכוין על האמת וק"ל:

7 אלמלא דרשוהו דואג כו'. לאו דוקא קאמר דהוו ידעי האי קרא דהא דואג בימי שאול הוה ולא היה חי רק ל"ד שנים כדאמר פרק חלק וא"כ ע"כ שלמה נולד אחר מותו ועוד דגם בימי אחיתופל לא ראה לו לשלמה רק ז' שנין שהיה שלמה בן בת בנו כדאמרינן פרק בן סורר ואחיתופל לא חזא את דואג כדאמרינן התם והאי קרא הא שלמה קאמר ליה אלא ה"ק אלמלא הוו ידעי הדרוש הזה וכוונתו דאין העבירה מכבה תורה כו' ועיין בסוגיא זו בפירוש רש"י ותוספות ובחידושינו בהלכות וק"ל:

8 מאי בוז יבוזו לו כו'. נראה כיון דידע לפרש רישא דקרא אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה דמיירי באהבת התורה ידע נמי לפרש בוז יבוזו לו מלשון בזיון שמבזין אותו על כך אבל הכי קאמר מאי בוז יבוזו לו מלשון כפל דהוה סגי למכתב יבוזו לו וקאמר דבוז יבוזו לו בכפל דהיינו בעוה"ז ובעוה"ב כדמסיק דיבוזו בעוה"ז דלא לקראוהו הלל אחי שבנא כמו שקראו שמעון אחי עזריה לכבודו בעוה"ז וכן ר' יוחנן דבי נשיאה נקרא בעוה"ז כן לכבוד דבי נשיאה ויבוזו לו גם בעוה"ב מלמפלג עמו שכר לימוד התורה וק"ל:

9 מ"ט דר"א כו' כיון שנכנס חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית כו'. ולגבי איש הוא תועלת להבין ערמת הרשעים ולהערים כנגדם וסיים בזה ודעת מזימות אמצא י"ל ע"י דעת של תורה מזימות של אחרים אמצא וע"ד ועם עקש תתפל אבל נשים דעתן קלות פן יערימו ויבואו לידי עבירה וקלקול וק"ל:

10 אין דברי תורה מתקיימין כו' ערום עליהן שנאמר כו'. עיין פרש"י ועי"ל ע"ד שאמרו כל האוחז ס"ת ערום כו' ערום בלא אותה מצוה כיוצא בזה קאמר הכא שמעמיד עצמו ערום על ד"ת כאילו הוא ערום ממנה ואינו מתגאה לומר שהוא חכם וא"צ לשום רב ובענין זה סמך לזה שאמר אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו כו' דהיינו גם אם חכם הוא משים עצמו כמי שאינו חכם כמ"ש איזהו חכם הלומד מכל אדם ר"ל איזה חכם שהתורה מתקיימת בו הלומד מכל אדם ואינו משים עצמו חכם והוא פירוש הקרא דמייתי והחכמה מאין מי שמשים עצמו כאין בו חכמה בו תמצא החכמה:

11 רוצה אשה בקב כו'. פירש"י חפיצה ליזון כו' ויהא תיפלות מצוי כו' לפיכך אין טוב שתלמוד תורה עכ"ל גם שהתורה ודאי הזהירה לפרוש מן התיפלות מתוך שהיא חפיצה בה יותר לא תשגיח באזהרת התורה ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ועיין בתוספות לפירוש רבינו האי דנקט קב וט' קבין דוקא ולפי' ר"ח צ"ל דלאו דוקא נקט קב וט' קבין אלא דכן דרך התלמוד כמו י' קבין חכמה ירדה לעולם ט' קבין נטלה א"י וא' כל העולם כולו דפרק האיש מקדש וכל הנהו דמייתי שם דלאו דוקא קב וט' ע"ש:

12 זה הנותן דינר לעני להשלים כו'. מקרי רשע דעינו רעה בשל אחרים הוא והנותן עצה למכור כו' ואע"ג דאם הוא רעה לבנות הוא טובה לבנים וכן באחריך לפלוני כו' מ"מ מקרי רשע שהוא מעביר דעת החכמים והנותן כמ"ש התוס' וק"ל:

13 זה המכריע אחרים באורחותיו כו'. עיין פירוש רש"י ועי"ל שמשיא אחרים לפי אורחותיו ודרכיו שיצא ממנו טובה לו גם שהדבר עומד קרוב להפסיד לאותם אחרים וק"ל: